<h1>רבינו יהודה אלמדארי — גיטין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[גיטין מ"ד ע"א] שלח ר' אמי, להנך דבעו מיניה עבד שהפיל עצמו לגייסות מהו. תורה יוצא לכל ישראל, תצא הוראה זו לכל ישראל. שהפיל עצמו לגייסות שישבוהו. וכותב לו שטר ומעלהו בערכאות שלהם לחתמו ואעפ"י שחשיבות הוא להם. קונסין אותו, לפדותו מן הגוי. עד עשרה בדמיו, דוקא קאמר ואם לא רצה הגוי למכרו אפילו בעשרה בדמיו אין מחייבין אותו יותר.
[גיטין מ"ד ע"א] המוכר בהמה גסה לגויים, דגזור רבנן משום שאלה ושכירות ונסיוני במסכת ע"ז, ואם תאמר מאי שנא גבי עבד קונסין אותו עד עשרה בדמיו וגבי בהמה גסה עד מאה בדמיה, מפרש בגמ' דמוכר עבד לגוי מלתא דלא שכיחא היא ומלתא דלא שכיחא לא גזור רבנן.
<h2>דף כד.</h2>
[גיטין ע"ה ע"א] חוץ מערב וצידן וכו', ערב בשילהי גט פשוט, צידן במתני', ראיה אחרונה בדיני ממונות דאיפלוג באמרו לו כל ראיות שיש לך להביא הביא עד שלושים יום ולא הביא עד לאחר שלושים, ובאמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים הבא ראיה ואמר אין לי ראיה בקמייתא הלכתא כוותיה בבתריתא לית הלכתא כוותיה. כתב הרב ז"ל בפרק גט פשוט, והדין כלל לאו דוקא הוא דלא אמרינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אלא עד דאיכא טעמא.
<h2>דף לד:</h2>
[גיטין מ"ד ע"א] מהו שיקנסו בנו, לפדותו, לדידיה קנסו רבנן, דאיהו עביד איסורא אבל בריה דלא עביד איסורא לא קנסוה רבנן. [לשון הרי"ף מיבמות מ"ח ע"ב] וחוזר ומוכרו לגויים, אע"ג דעבד מהול אסור למכור לגוים מפני שמפקיעו מן המצות.
<h2>דף לה.</h2>
[גיטין נ"ב ע"ב] המטמא, טהרותיו של חברו כגון תרומה דמדמע תרומה בחולין של חברו ומפסידו שאוסרו לזרים וצריך למוכרו לכהנים בזול. והמנסך, מפרש בגמ' רב אמר מנסך ממש שכשך בידו לתוך יין חברו לשם ע"ז וכך היתה עבודתם, (ואת) [ואם] תאמר קם ליה בדרבה מיניה דהא עובד הוא ע"ז ונסקל, כיון דאגבהיה על מנת לגזלו קנה אותו ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך ואין זה וזה באין כאחת ומשום הכי חייב, ושמואל אמר מערב יין כשר של חברו ביין נסך ואוסרו בהנאה. בשוגג פטור במזיד חייב, מפרש ר' יוחנן בגמ' דהזק שאינו ניכר כגון הני דמתני' דלא נשתנו מכמות שהיו אחד שוגג ואחד מזיד פטור דלאו שמיה היזק ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהא כל א' וא' הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואומר פטור אני.
<h2>דף מו.</h2>
[גיטין ל"ה ע"ב] שהודר ברבים, בפני עשרה. על דעת רבים, שיאמרו לו אנו מדירים אותך על דעתנו, ור"ת פי' כגון דאמר על דעת פלוני ופלוני אבל בסתמא לא כדאמרינן בפ"ג בשבועות על דעת המקום ועל דעתי כי היכי דלא ליהוי להו היתרא לשבועתייהו והכי נמי שנים מהנו ביה ואע"ג (כמה) [סתם] רבים שלשה לגבי מילתא אחריתי הוי. ולדבר מצוה הוי הפרה, משום דודאי רבים למעבד מצוה יהבי רשותא. והני מילי, דאין לו הפרה. לדבר הרשות, שאין צריכין להפרתו. מקרי דרדקי, מלמד תינוקות, דאדריה, שלא ילמד עוד תינוקות. דהוה פשע בינוקי, שהיה חובטן יותר מדאי.
<h2>דף מט:</h2>
[גיטין ס' ע"ב] בני נהרא שדות שעל שפת הנהר. כי מיזל כולי עלמא לא פליגי, אם אינן סוכרין את הנהר אלא דולין והולכין והנהר מושך כפשטה כולי עלמא לא פליגי שכל הרוצה לדלות ידלה. כי פליגי במיסכר ואשקויי, שאין בו כדי לדלות את כולן יחד ורוצים העליונים לסכרו שלא ירדו המים למטה ולהמשיך הנהר דרך נגרים קטנים עד שישתו כל שדותיהן והתחתונים מעכבין עליהן אלא אם כן נשקה אנחנו תחלה, ואקשי' בגמ' לרב ממתני' דקתני בור הקרוב לאמה מתחלא ראשון פי' דהיינו עילאי ותרגמה שמואל אליבא דרב באמה מהלכת על פי בורו פי' שתתמלא מאיליו בדרך הילוכו ואין צריך לסכור הנהר. מאן דאלים גבר, ואע"ג דהלכתא כשמואל בדיני כדמוכח בפרק יש בכור לנחלה הכא לפי הדעת דרב מסתבר [דשמואל] לא מסתבר ולהכי פסיק כל דאלים גבר.
